Daf 26b
גְּמָ' אָמַר שְׁמוּאֵל פָּסוּל בָּשָׂר אֲבָל בְּעָלִים נִתְכַּפְּרוּ מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ נִתְכַּפְּרוּ בְּעָלִים
Rachi (non traduit)
על המזבח. כל המזבח שוה לענין כפרה:
גמ' אמר שמואל פסול. דקתני מתני' אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו:
Tossefoth (non traduit)
אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו. נראה דקאי אניתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אניתנין על גבי הכבש לא קאי דבהא כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי אע''ג דבפ' המזבח מקדש (לקמן זבחים פז.) מרבה כבש כמזבח לענין קידוש דאם עלו לא ירדו ובפ' כל המנחות (מנחות נז:) לענין הקטרה דהמעלה מכונן ע''ג הכבש לר' יוחנן חייב מ''מ לענין דמים לא מצינו בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סד:) גבי עולה וגבי חטאת ממעטינן מדכתיב קיר המזבח ולא קיר הכבש ועל כרחין שמואל לאו אכולה מילתיה קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ שנתנו בפנים לכ''ע לאו כמקומן דמי כדמוכח פ' כל הפסולין לקמן בסופו (זבחים דף לה:) דא''ר יהודה חישב להניח דמו למחר פסול דסבר מחשבה כמעשה ופריך (שם לו.) וליפלוג בסיפא על ניתנין למטה שחשב ליתנן למעלה שיהא פסול ומשני קסבר ר' יהודה שלא במקומו כמקומו דמי והשתא אמאי הדר פריך וליפלוג ר' יהודה בנתן הניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים אלמא דהני [לכ''ע] שלא במקומו מיקרי (ע''כ) ומיהו לקמן פירש בקונטרס דמהניתנין בחוץ שחישב ליתן בפנים דוקא קמקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא וגו' אבל מחישב ליתן הניתנין בפנים בחוץ לא פריך וכן מוכיח מדקמשני קסבר רבי יהודה בעינן מקום שהוא משולש בדם ובבשר ובאימורים פירוש דגבי מחשבת חוץ למקומו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו (שלישי) חוץ למקומו משולש בדם ובשר ואימורים שהיה מותר בו דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה והותר שם לאפוקי פנים שלא הותרו מעולם ליכנס שלשתן דדם חטאת אסור דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וכן אימורין כתיב ועולה לא יעלו עליו (ע''כ) ואניתנין בפנים שנתנן בחוץ לא שייך האי שינוייא ומיהו מצינו למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה במקום משולש תדע דאי לאו הכי למ''ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי מאי הוה משני מבפנים אחוץ מיהו ר' יהודה אית ליה כמקומו דמי ונראה (תוס') ור' יוחנן דאמר בסמוך שלא במקומו לאו כמקומו דמי היינו דוקא לרבנן אבל לר' יהודה אית ליה כמקומו דמי אפי' לר' יוחנן כדמשני פרק כל הפסולין (גם זה שם) על ניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה וה''ה דסבר כן בניתנים בפנים שנתנן בחוץ והתם לא פריך אלא מניתנים בחוץ שנתנן בפנים דוקא כדפי' רש''י משום דנפסל בשעה שהובא בהיכל וא''כ מצי שמואל קאי אכולהו אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים שנפסל בביאתו בהיכל קודם שנתנן על מזבח הזהב (ע''כ):
(הגה''ה) ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי מדלא פריך לקמן דליפלוג ר' יהודה אחישב ליתנו על גבי כבש וכי תימא משום דיאספנו ואין כאן בית מיחוש מחשבה דהרי בחשב לשפוך מן הכלי על הרצפה יאספנו לכ''ע הא לקמן אמרי' דלר' יהודה לא יאספנו היכא דקלטי' מזבח וא''כ מהאי טעמא לא יאספנו מעל גבי כבש דכבש מקדש פסולין כמזבח ומיהו כיון דפרישית לעיל דלענין דמים לא הוי כבש כמזבח לא קלטיה ויאספנו ומיהו על כרחיך אכבש נמי קאי שמואל דלקמן בשמעתין פריך ור' יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי א''כ זריקתו אינה כלום ליהוי כנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו משמע לשמואל ולריש לקיש דאמרי שלא במקומו כמקומו דמי ניחא ואמאי לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי הכבש ומניתנין בפנים שנתנן בחוץ אבל על ניתנין בחוץ שנתנן בפנים דמודו כולהו דשלא כמקומו דמי לא שייך למיפרך אמאי (לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי כבש ומניתנים בפנים בחוץ תוס') פסול נימא יאספנו שהרי בלא ניתנין על מזבח הזהב כבר נפסל בביאתו בהיכל ואפי' נשפך שם לא יהא כשר לאספנו.
ע''כ הג''ה:
אִי הָכִי בָּשָׂר נָמֵי אָמַר קְרָא לְכַפֵּר לְכַפָּרָה נְתַתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר
Rachi (non traduit)
לכפרה נתתיו. הקשיתי כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים י''ב:
כ''ז):
Tossefoth (non traduit)
לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. בעלמא (לקמן זבחים דף מו.) דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה:
אַלְמָא קָסָבַר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין נְתָנוֹ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל
Rachi (non traduit)
יחזור הכשר ויקבל. יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל כדי מתן מן הבהמה ויחזור ויתן במקומו וקס''ד השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר דקתני כדי נסבה:
Tossefoth (non traduit)
ואי שלא במקומו כמקומו דמי למה לי יחזור הכשר ויקבל. תימה דלקמן בפ' התערובת (זבחים דף עט:) תנן הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין למטה כאילו הן מים ויחזור ויתן למטה דייק מינה בגמרא דר' אליעזר סבר יש בילה והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר וי''ל כיון דאית ליה רואים כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא יהיב ליה לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין ומשמע התם דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני נתן למעלה ולא נמלך (כשר):
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ לְמָה לִי יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל וְכִי תֵּימָא לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה מִי אִיכָּא זְרִיקָה דְּלָא מְכַפְּרָא וְשָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה
Rachi (non traduit)
למה לי יחזור. הלא נתכפרו:
ומי איכא זריקה דלא מיכפרא. כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא:
וכי תימא להתיר בשר באכילה. דזריקה הוא דשריא לה:
אִי דְּיַהֲבֵיהּ כָּשֵׁר הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּיַהֲבֵיהּ פָּסוּל
Rachi (non traduit)
הכא במאי עסקינן דיהביה פסול. דהא דקתני נתנו על גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו' ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' בפ''ג:
אי דיהביה. שלא במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל:
Tossefoth (non traduit)
הכא במאי עסקינן דיהביה פסול. תימה אם כן אפילו נתן במקומו נמי וי''ל דהאי פסול היינו טמא דאיירי ביה לעיל ואי יהביה במקומו כולי עלמא מודי דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כדאמר בפ''ק דמעילה (דף ה:) דאין לך עושה שירים ופסול אלא טמא הואיל ומרצה בקרבן ציבור וחוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו:
וְלִיהְוֵי דָּחוּי דִּתְנַן וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל קִיבְּלוּ אִין זָרְקוּ לָא מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּחוּי
Rachi (non traduit)
אם יש דם הנפש. עוד בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה:
וכולן שקבלו. את הדם ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו:
דהא תנן. בההיא:
וליהוי דחוי. כיון דאמרי' שלא במקומו כמקומו דמי ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא תיהוי ליה תו תקנתא:
קבלו אין. הוא דאית ליה תקנתא:
מאי טעמא לאו משום. דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו:
לָא מִשּׁוּם דִּפְסִיל בְּמַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
לא. הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל במחשבה דהא בעושה מחשבה קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא:
אִי הָכִי קַבָּלָה נָמֵי וְעוֹד מִי פָּסְלָה מַחְשָׁבָה וְהָאָמַר רָבָא אֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹדָה וּבְדָבָר הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה וּבְמָקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה
Rachi (non traduit)
א''ה. דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד מי פסל במחשבת כהן פסול:
במי שראוי לעבודה. כהן כשר:
ובדבר הראוי לעבודה. מנחת חטים לאפוקי מנחת [העומר שהיא של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה:
ובמקום הראוי לעבודה. לאפוקי נפגם המזבח הכי מפורש במנחות (דף ה:):
לָא תֵּימָא זָרְקוּ לָא אֶלָּא אֵימָא שָׁחֲטוּ לָא
Rachi (non traduit)
לא תימא זרקו לא. דודאי איכא תקנתא ואפי' זרקו פסול במחשבה:
אלא אימא שחטו לא. שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט פוסלין מחשבתן:
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּפָסְלָה מַחְשָׁבָה תְּנֵינָא לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִין בְּמַחְשָׁבָה
Rachi (non traduit)
תנינא. בההיא משנה גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן פסולין במחשבה:
הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּמִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ לָא פָּסְלָה מַחְשָׁבָה מַאי טַעְמָא כִּדְרָבָא
Rachi (non traduit)
הא קמ''ל. הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו' [אע''ג] דבשחיטה תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק מיניה זרקו לא דה''ה לזרקו אלא קמייתא דכולהו נקט דכיון דפסול אינו ראוי לה לא פסלה מחשבתו:
כדרבא. דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה:
מֵיתִיבִי חִישֵּׁב לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה לְמַטָּה לְמַעְלָה לְאַלְתַּר כָּשֵׁר (לְמָחָר פָּסוּל) חָזַר וְחִישֵּׁב
Rachi (non traduit)
חישב. כהן כשר:
ליתן את הניתנין כו'. ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו:
לאלתר כשר. אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו כדאמרינן במשנה כל הפסולין (לקמן זבחים לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן:
חזר וחישב. בעבודה שניה על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו:
GEMARA. Samuel said: It is the flesh that is unfit, but its owners are forgiven. (1) What is the reason? — Because Scripture saith, And I have given it to you upon the altar to make atonement: (2) once the blood has reached the altar, the owners are forgiven. If so, the flesh too [should be fit]? — Scripture saith, ‘to make atonement’: I have given it for atonement, but not for any other purpose. (3) Now this proves that he holds that [when blood is] not [applied] In its [proper] place, it is as [though applied] in its [proper] place. (4) Now we learned in another chapter: If [the priest] applied it [the blood] on the ascent, [or on the altar, but] not over against its base; if he applied [the blood] which should be applied below [the scarlet line] above [it], or that which should be applied above, below; or that which should be applied within [he applied] without, or what should be applied without [he applied] within: then if lifeblood (5) is still available, a fit [priest] must receive [it] a second time. (6) Now if you maintain that [when blood is] not [applied] in its [proper place], it is as though [applied] in its [proper] place, why must a fit [priest] receive [it] again? And should you answer, In order to permit the flesh for consumption; is there a sprinkling which makes no atonement yet permits the consumption of the flesh? (7) — Had a fit [priest] applied it [in the first place], that would indeed be so; (8) the circumstances here are that an unfit [priest] applied it [in the first place]. (9) But let it constitute [complete] rejection. (10) For we learnt: But if any of these (11) received [the blood, intending to consume the flesh] after time or without bounds, and the life blood is [still] available, a fit [priest] must receive [it] a second time. (12) Thus, only if they received [the blood with that intention], but not if they sprinkled [it thus]; (13) what is the reason? is it not because this effects [complete] rejection? — No: the reason is because it became unfit through an [illegitimate] intention. If so [the same should apply to] receiving? Moreover, does an [illegitimate] intention (14) disqualify it? Surely Raba said: An [illegitimate] intention is without effect save [when purposed] by one who is fit for the service and in connection with that which is fit for the service, (15) and in a place fit for the service! (16) — Do not say, but not if they sprinkled it [thus]; ‘say rather, but not if they slaughtered it [thus]? (17) What does he inform us? that an [illegitimate] intention disqualifies? But we have learnt it: Therefore they (18) invalidate [the sacrifice] by an [illegitimate] intention [purposed at slaughtering]? (19) — This is what we are informed, (20) viz., that from receiving and onwards intention [on the part of an unfit priest] does not invalidate. What is the reason? As [that stated] by Raba. An objection is raised: If [the priest] intends applying [the blood] which should be applied above [the line] below [it], [or what should be applied] below, above, immediately. (21) it is valid. (22) If he subsequently intended

(1). They have fulfilled their obligation, and do not bring another offering.
(2). Lev. XVII, 11.
(3). Only in respect of atonement does Scripture intimate that the application of the blood on any part of the altar (since ‘altar’ is not further localized) is efficacious. But the fitness of the flesh is governed by its own peculiar laws.
(4). As far as the fitness of the flesh for consumption is concerned.
(5). The first blood which gushes out as the animal is slaughtered.
(6). For re-sprinkling. v. infra 32a.
(7). For this second sprinkling does not make atonement, since that was already effected by the first.
(8). No further application would be necessary.
(9). Hence the second application is needed even for making atonement.
(10). Since blood not applied in its proper place is as though applied in its proper place, then if an unfit priest does this it is as though he applied it in the proper place, which it is now assumed definitely invalidates the sacrifice, and it cannot be repaired.
(11). Sc. all who are unfit for any reason.
(12). Infra 32a.
(13). In which case there would be no remedy.
(14). On the part of an unfit priest.
(15). E.g., a meal-offering of wheat. This excludes the meal-offering of barley brought in connection with the ‘omer (q.v. Glos.), since barley was unfit for other meal-offerings.
(16). This excludes the case where the altar itself was mutilated.
(17). Because since even unfit priests are fit to slaughter (as are lay-Israelites too), their illegitimate intention disqualifies.
(18). Persons unfit to slaughter.
(19). Infra 31b.
(20). By stating ‘if any of these received the blood, etc.’
(21). He intended applying it thus in the wrong place on the day of slaughtering, which is the proper time.
(22). If he eventually sprinkled the blood in the right place, for this illegitimate intention does not disqualify, v. Mishnah infra 36a.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source